|
Biographies |
PEDHATZUR FAMILYOF ZEFAT |
|||
Home
|
||||
| Back |
Tombstones
(22) רבי מאיר וואהל קצינלנבוגן
Rabbi Meir Wahal Kazenelenbogen
אבד"ק בריסק. היה גם עסקן ציבורי וראש המדברים במדינת ליטא. בשנת (1623 ) נפרדה מדינת ליטא מוועד ארבע ארצות עקב סכסוך בין הקהילות בעניני מיסים שצריכים היו לשלם לרשות. אז נשארו בוועד הארצות רק ארבע הארצות: פולין הגדולה ובראשה קהילת פוזנא, פולין הקטנה ובראשה קהילת קראקא, מדינת רייסין (גליציה המזרחית) ובראשה קהילת לבוב, מדינת ווהלין ובראשה קהילת לודמיר. בראש ועד מדינת ליטא עמד ר' מאיר. במשד כל ימי חייו התכנס הוועד בבריסק. בשנח שפ"ז היה כבר ר' מאיר זקן וידיו רועדות וכשהתכנס ועד המדינה בשנח שפ"ח (1628) הוא חתם רק "מאיר", כי לא יכול היה לכתוב יותר.
ר' מאיר עמד בחליפת שו"ת עם רבני דורו. תשובה אליו נדפסה ב"שו"ת הב"ח החדשות". מוזכר גם בשו"ת "פני יהושע" מאת ר' יהושע חריף בזה"ל: "זוכרני בימי חורפי מעשה כזה בק"ק בריסק דליטא ונשא רנחך עם הרב מוהר"ר ר' מאיר שאול ז"ל.
ר' מאיר נפטר בשנת ח"ץ (1630) לערך. back
Rabbi Yehuda Mintz
מגדולי הרבנים באשכנז ובאיטליה במאה ה - 15. נולד בעיר מיינץ (מגנצה) בשנת קס"ה (1408) לערך והיה תלמידו וקרובו של ר' אשר ענשכין. שימש כרב במגנצה ועם גירוש יהודי העיר בשנת רכ"א (1461) נדד לאיטליה והתיישב בפאדובה. בגלל למדנותו הרבה נתמנה שם לאב"ד. במשך ארבעים ושבע שנים ברציפות, עד לפטירתו, שימש ברבנות בפאדובה. יסד שם ישיבה גדולה שנהרו אליה תלמידים רבים מאיטליה ומחוצה לה. בין תלמידיו היו גם בנו ר' אברהם וחתן בנו ר' מאיר קצינלנבוגן המהר"ם מפאדובה.
בסוף המאה ה - 15 כינס ר' יהודה בפאדובה "קיבוץ חכמים ואנשי מעשה" ובהסכמתם תיקן תקנות בעניני אישות ובהסכמת כל רבני הגליל הכריז חרם על כל איש אשר יסרב להזדקק לבית דין רבני.
רבי יהודה מינץ ור' יוסף קולון (מהרי"ק) התיחסו באיבה לכל רעיון חופשי ביהדות. ר. יהודה התנגד בחריפות לר' אליהו דילמליגו וגרם לכך שיעזוב את איטליה. לפי מסורת אנשי פאדובה היה ר' יהודה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת פאדובה. אצילי הנוצרים באיטליה היו מתלמידיו ואף תלו את תמונתו באוניברסיטת פאדובה. מספר ר' מרדכי שמואל גירונדה מפאדובה (בספרו "תולדות גדולי ישראל") ."ואני הצעיר ראיתי הפסל מוצב שם במעלות הסולם עם מכתב ציון תהילתו לכבוד ולתפארת". לפי סיפור אחד הרבנים פסל זה עמד עוד לפני מאה שנה באוניברסיטת פאדובה.
רבי יהודה האריך ימים ונפטר בפאדובה בשנח רס"ח (1508) בהיותו בן מאה שנים. ר' אברהם, בנו, ערך לו לויה מפוארת. עשרות רבנים ותלמידי חכמים סובבו את הארון, כשבידיהם אבוקות דולקות. קירות החדר בו נמצא הנפטר, היו מכוסים באריג שחור. כל חנויות העיר נסגרו למשך יומים כאות אבל. חמישה ימים לאחר פטירתו נפטר דון יצחק אברבנאל ונקבר לידו.
בשנת רס"ט (1509), שנה לאחר פטירתו, נהרסו מצבותיהם ונשרפו כל כתביו של ר' יהודה בעת המלחמה על העיר. המהר"ם מפאדובה, חתן בנו, מצא 16 מתשובותיו וכלל אותן בספר השו"ת שלו. תשובות אלו מעידות על גדולתו בתורה וחשיבותן רבה גם לידיעת קורות זמנו ומנהגי יהדות איטליה. תשובתו האחרונה היא על דבר מסכות שנוהגים בחורים להתחפש לנשים בפורים, הוא מעיד: "שכמה גדולים וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם, אשר כאן בניהם ובנותיהם חתניהם וכלותיהם לובשים אותן הפרצופים ושינוי בגדיהם, איש לבגדי אשה וכן להיפך, ולא מחו בדבר" . לכן גם הוא פוסק להיתר. ר' יואל סירקיס ( הב"ח ) לא סלח לר' יהודה שהתיר התחפשות בפורים, בו לובשים גברים שמלות נשים ונשים לובשות בגדי גברים. back
Rabbi Avraham Mintz
היה מחשובי חכמי איטליה במאה ה - 15. נחשב כגאון בדורו והיה מראשי המדברים בשם יהדות איטליה. נולד בשנת ר' (1440) לערך. משנת רס"ט (509ו) מילא את מקום אביו כאב"ד וראש ישיבה בפאדובה. חתנו ר' מאיר (המהר"ם) מפאדובה מזכירו בשו"ת שלו (ס' כ"ט – ל'). הוא מוזכר לשבח גם בשו"ת המהרש"ל והרמ"א.
ר' אברהם עמד במחלוקת קשה עם ר' יעקב פולאק שמעורבים בה מאות מרבני איטליה אשר החרימו זה את זה. לפי האגדה מתו הוא ור' יעקב פולאק ביום אחד ("שלשלת הקבלה"). ר' אברהם נפטר בשנת רפ"ו (1526) לערך. back
Rabbi Yacov Weil
מגדולי רבני אשכנז, שנולד בשנת קל"ה (1375) לערך בעיר ויילרשטאט בדרום גרמניה ליד הנהר נקאר. ר' יעקב היה תלמידו של המהרי"ל ר' יעקב הלוי מולין (קכ"ה – קפ"ז, 1365-1427) ולמד בישיבת ר' זלמן רונקל במגנצא. אחר שהוסמך לרבנות התיישב בנירנברג, שם שימש ברבנות ור"מ, כממלא מקום הרב ר' ישעיה כ"ץ. משם עבר לאוגוסבורג, ובשנת ר"ד (1444 ) עבר לערפורט.
המהרי"ו היה עמוד ההוראה בדורו. מקרוב ומרחוק פנו אליו גדולי הרבנים בשאלות בדבר ההלכה. תשובותיו, המצטיינות בקיצור ובבהירות, נתקבלו על ידי הפוסקים. משו"ת המהרי"ו ניתן ללמוד על חייהם הכלכליים והחברתיים של היהודים במחצית המאה ה – 13. ספר שו"ת שלו בהלכות שחיטה ובדיקה זכה לפרסום רב והתפרסם בשבעים מהדורות ויותר. מהדורה עם הגהות וביאורים, שחיבר המהרש"ל לשאלות ותשובות שלו, נדפסה בשנת שס"א (1601), כך חיברו הגהות להלכות שלו, הרמ"א (בשנת שצ"א, 1631 ) וחכמים אחרים.
עוד בחייו נחשב ר' יעקב למנהיג הדור. היה ידוע כחסיד וצדיק, רודף צדק ללא משוא פנים, היוצא להגן על העשוקים. המהרש"ל כחב עליו: "הוא היה ראש בין האחרונים ומימיו שתו כל הבאים אחריו" (בש"ס גיטין פ"ב, סימך כ"ד). בין תלמידיו המפורסמים היה ר' ישראל ברונא, רב ברגנשבורג. ר' לעקב נפטר בשנת רט" ז (1456).
אביו של ר' יעקב, ר' יהודה, היה נכדו של רבנו מאיר (מהר"ם) מרוטנבורג. המהר"ם נולד בוורמיזא בשנת ד' תתקע"ה (1215) לערך, כבן למשפחת רבנים וחכמים. היה מבעלי התוספות האחרונים, מגדולי הפוסקים, גדול הגאונים התלמודיים של יהדות אשכנז ופייטן. כיהן כרב בקהילות קונסטאנץ, אוגסבורג, נירנברג ובעיירה רוטנבורג על נהר איבר בפרנקוניה, שם ישב רוב השנים ועל שמה נקרא. שם יסד ישיבה אליה נהרו תלמידים רבים. יצא לו שם כגדול הדור ומכל עבר הגיעו אליו שאלות לפסיקה. היה היחידי אחרי רבנו גרשום ורש"י שהדורות הבאים הכתירוהו בתואר הכבוד "מאור הגולה".
שאלת העולים לארץ ישראל העסיקה את המהר"ם. הוא פסק שאם מנסה אב לעכב את בנו מלעלות לארץ ישראל, הרי שאין הבן חייב לשמוע לו. בשנח ה' מ"ו (1286) ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נאסר באיטליה על ידי הכנסיה. קהילות ישראל עשו מאמצים גדולים לשחרר את רבם והציעו לקיסר עשרים אלף מארק דמי פדיון, אך הקיסר לא הסכים לסכום הזה. המהר"ם אסר על הקהילות להוסיף כדי לא להגדיל אח יצר הסחטנות של המושלים ויאסרו כל גדול בישראל על מנת לקבל כופר נפשו. הוא הוחזק בכלא שבע שנים עד פטירתו בשנת נ"ג (1293 ).
בין חיבוריו של המהר"ם תוספות וחידושים לשמונה עשרה מסכתות, פירושים לשני סדרים של המשנה, כעשרים פיוטים וארבעה קבצים של שו"ת. רוב חיבוריו אבדו.
אביר של המהר"ם, רבי ברוך ב"ר מאיר היה חכם חשוב ושימש ברבנות בוורמיזא ר' ברוך נפטר בשנת ה' מ"א (1281). back