|
Biographies |
PEDHATZUR FAMILYOF ZEFAT |
|||
Home
|
||||
| Back |
Tombstones
Rabbi Arieh Leib
היה אב"ד אוזיראן. בשנת תקפ"ח עבר לרבנות טרמבובלה, עד לפטירתר סביב שנת תר"י.
בספר טרמבובלה עמוד 77 החליפוהו באביו, וכתבו בשיבוש שבסוף ימיו נטש את הרבנות ועבר לטרנופול בה נפטר ונטמן. תשובות רבות אליו בספרות השו"ת, וחלקן עם תאריכים.
הרב משה ברומר כתב אליו ביום ד' פרשת נח תקצ"ט, בענין מה שאירע שקדחו שלא בידיעתו בכותל בית הכנסת. ביום ה' תשא ת"ר השיב לו מבוזנאב, עד השכיח בגבולו שנמצא פיצול בריאה באונה ארוכה. וכן הוא פונה אליו בשו"ת זכרון משה, או"ח, א, יו"ד, ה': תחל שנה וברכותיה לאהובי או"נ ידידי ה"ה הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם כקש"ת מו"ה אריה ליבש פודהריצר אבד"ק טרעבוולא.
רבי שלמה קלוגר כותב אליו בספר שנות חיים סי' מו: לכבוד ידיד נפשי הרבני המופלג, החריף ושנון המשכיל היקר בנו של קדושים, כש"ת מו"ה ליבוש בהרב המאוה"ג החסיד כש"ת מו"ה משה נ"י אבד"ק הרימלוב. כמה תשובות גם בספרו טוב טעם ודעת, תנינא, ח"ב, סי' ק"נ וקנ"ט: והרב מו"ה יה ליבוש אבד"ק טרעבוולא, בענין פרה מברכת, ובענין מכירת פרה לעכו"ם בכסף ולא במשיכה. מענינת, במיוחד תשובתו בסי'. רמ"א לק' טרעמבוולא להב"ד דשם:הנה מה שהתרעמו על הרב, שבתוך ימי אבלו היינו תוך יב"ח, הולך על סעודת נישואין
כדי שלא להפסיד דמי פרנסתו, הנה אין בזה ערעור וכו', לכך אל ירבו במחלוקת, כי גדול השלום ושנוי המחלוקת, וכן תכוו בגחלתו כי רב הוא במקומו, ושומע לעצה חכם, ידידם וכו'.
רב יוסף יואל דייטש תלמיד אביו, השיב אליו פעמים רבות בספרו שו"ת יד יוסף. הפתיחה היא בדרך כלל: רוב שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג המפורסם חריף ובקי, כש"ת מוהר"ר אריה ליבוש פודהרצר אבד"'ק טרעבוולא. סדרן בספר הוא כך: סי', ה' מיום א', כ"ג שבט תקצ"ה,מכתבו הגיעני, ע"ד שאלתו בקמט על נגלד פורת"א, סי' י"ג ממאניסטרישץ מיום ד' יב' ניסן תר"ות בענין אפית מצות לפסח: את חג המצות יחוג בחדווה כבוד ידיד לבי...ואם כן אין האיש הזה מהימן כלל ואני תמה מאד על מעלת כ"ת שלא…והדברים פשוטים וברורים לענ"ד. בסי' מ"ט: מכחבו הגיעני, ע"ד השומן ששהה ג' ימים בלא מליחה...ובהיותי עוסק בזה הגיעני מכתב מאחיו הרב נ"י (שמצדיק דבריך)..
דברי ידידו דו"ש. סי' ע"ד על דבר שאלתו בשומן אורז שנשרה במים, דברי אוה"נ אב"ד מאניסטרישץ. סימן ע"ה ע"ד שאלתו באשה אחת שהניחה שומן בכלי, וסי' ק"ב בנידון שאלתו על בנית כותל בין שכנים, והיה בזה שלום כאו"נ back
Rabbi Yacov Podhorzer
היה שו"ב בטרנופול. הקלויז שלו ריכז בתוכו בעלי בתים עשירים וקצת משכילים.
הרב מנחם מוניש באב"ד היה נוהג להתפלל בקלויז זה בימים הנוראים.
ר' יעקב נפטר צעיר לימים. back
Rabbi Yona Podhorzer
מובא בספרים רבים במיוחד בקשר לנסיעותיו לאירופה לטובת ארץ ישראל.
היה מעורה בסדרי הכוללים בצפת ודרך חלוקת הכספים לנצרכים.
הביא לדפוס בצפת את הספר "אמרי משה" של זקנו ר' אברהם יוסף משה מהרימלוב.
הגאון בעל "שדי חמד" בספרו מביא את רבי יונה ומתארו בתואר "הגאון".
אשתו שרה, בתו של רבי יחיאל אשר שמואל כהנא-שפירא מיררשלים
נפטר בצפת בשנת תרנ"ד (1894). back
Rabbi Elazar Yacov Podhorzer
נולד בצפת בט"ו באדר תר"כ (1860) לאביו יונה ולאמו שרה (כהנא-שפירא).
התחנך בחדר ובישיבת צפת. בשנתו ה - 27 בחרו בו רבני העדה וראשיה ושלחוהו לאוסטריה לעורר את לב נדיבי עמנו להגביר עזרתם ליהודים יוצאי מלכות אוסטריה. במסעו נפגש עם רבנים, מנהיגים וגדולי הציבור בווינה ובערים רבות והצליח לעוררם לעזרת הסובלים יסורי יישוב ארץ ישראל.
רבי אלעזר יעקב תקע יתד לישוב העברי במירון. קנה שטחי אדמה, יסד שם ישיבה ומושב זקנים, גאל את קברו של יוחנן הסנדלר ועזר לגאול את שרידי בית הכנסת העתיק של מירון הנקרא על שם רבי שמעון בר יוחאי.
במשך שנים רבות עמד בראש בית החולים אטינגר, אולם לא היה מרוצה מדרגת בית החולים הזה כי לפי דעתו היתה צפת היהודית זקוקה וראוייה למוד רפואי משוכלל יותר. לפיכך כשביקר הרב הלונדוני ד"ר גאסטר בצפת, הטעים לו רבי אלעזר יעקב את הצורך בבית חולים חדיש היכול לעמוד בתחרות לעומת בית החולים של המיסיון. כשחזר ד"ר גאסטר ללונדון הצליח להשפיע בעניין זה על הברונית רוטשילד ואכן בנתה בצפת את בית החולים רוטשילד שהוא כיום בית החולים של "הדסה".
מעת שנוסדו המושבות בגליל שקד על שלומן וטובתם של תושביהן ולא פעם היה מכתת את רגליו לראש פינה ואפילו עד מטולה כדי ליישב סכסוכים ולהביא שלום בין אדם וחברו.
רבי אלעזר יעקב היה מכובד אף בעיני השלטון ובעת הצורך היה מתייצב לפניהם בשלחות העדה להגנה על ענייניי היהודים.
נפטר בצפת בי"ד מרחשוון תרפ"ה (1925). Back to History of Zefat
Rochama (Silberman) Podhorzer
מתוך "ציון וירושלים" מאת פנחס בן צבי (גראייבסקי) - תרפ"ט
"בין הנשים הצדקניות נשי החיל, העסקניות הצבוריות, שצפת יכולה להביט עליהן בגאון, תופסת מקום בראש וראשונה רוחמה פודהורצר ז"ל, או כמו שקראו לה בצפת רחמה ר' רפאל'ס.
המנוחה היתה בתו הבכירה של הגאון הצדיק רבי רפאל זילברמן זצ"ל האבד"ק דעיר הקודש צפת, ואשתו של ה"ר אלעזר יעקב פודהורצר ז"ל, והיתה מפורסמת בצדקתה ובפעולןתיה הנשגבות.
כל ימי חייה היו שלשלת ארוכה של פעולות ומעשים, לא ברעש ולא בסערה, כי אם בהצנע לכת, היתה משתתפת בכל דבר שבצדקה והיא עצמה היתה רבת הפעלים. היא היתה אם רחמניה לעניי צפת, וגם לאוחים העניים שהיו מזדמנים לצפת. כל קשי יום נדכא וכושל היה פונה לעזרתה, והיא היתה מושיטה להם את עזרתה ביד רחבה.
במשך כמה שנים היתה מחלקת מכספה היא לחם וחלות לשבת בשביל מספר גדול של עניים צנועים וגם בימי המלחמה הכי קשים היתה מתאמצת להושיט את עזרתה לעניי צפת האומללים.
היא לא הלכה בגדולות, בפשטות ובענות חן היו הליכותיה בחיים, הקריבה את חייה על מזבח הצדקה והחסד.
כר נרחב לעבודתה, עבודת הצדקה, היו ימי חגיגת ל"ג בעומר, היא דאגה למאות האורחים העניים שבאו לצפת להמציא להם אוכל ומזון בצפת ובמירון.
אלה הם רק קווים כללים של הצדקנית הזאת ובשביל לתנות את כל צדקותיה דרוש להקדיש חוברת מיוחדת.
בימי החושך, הימי המלחמה הכי קשים בשנת תרע"ח, חלתה הצדקנית הזאת המחלת הטיפוס, וביום כ"ז סיון השיבה את נשמתה אל על.
קהל גדול מאד בא לחלוק לה את כבודה האחרו, ויגדל המספר בעיר וספדנים הספידוה ויקוננו על מותה בדמי ימיה. כי רק בת חמישים ושמונה היתה במותה. תנצב"ה."
Moshe Pedhatzur
משה פדהצור נולד בצפת ביום ה' סיוון תרמ"ט (1889) לאביו אלעזר יעקב ולאמו רוחמה בת רבי רפאל זילברמן רבה של צפת. נתחנך ב"חדר" ובישיבת סבו.
היה מזכירו ויד ימינו של סבו רבי רפאל זילברמן בהנהגת עניני הקהילה. כן עזר לאביו בפעולותיו בהקמת ישיבת בר-יוחאי ומושב זקנים במירון, ובגאולת השרידים הקדושים, קברו של רבי יוחנן הסנדלר וחורבת בית הכנסת של הרשב"י במירון. היה מזכיר כוללות גליציה בצפת ובימי מלחמת העולם הראשונה היה חבר פעיל בהנהגת ועד הסיוע ועזרת חולים מטעם הועד האמשטרדמי לעזרת יהודי ארץ ישראל הידוע בתולדות הישן בשם "פקידי ואמרכלי כולל אמשטרדם". מילא תפקיד חשוב בקונסוליה האוסטרית לטובת יהודים יוצאי אוסטריה (ובכללה גליציה) שהוו חלק ניכר בין יהודי צפת בשנות מלחמת העולם הראשונה. ידע למצוא דרך לסידור שלפיו נאות הקונסול האוסטרי תמורת 20 פרנק זהב להעניק אזרחות אוסטרית לנתינים רוסים ועותומנים. בשנה האחרונה של המלחמה בגבור עצבנות הטורקים שראו בכל מקום מרגלים ומחבלים נאסר כחשוד במתן עזרה לעריק יהודי אך נחלץ מצרה.
אחרי המלחמה השתתף משה פדהצור בביסוסה של לשכת "בני ברית" והספריה שלה. בשנת 1924 יזם סלילת כביש מצפת למירון ובערב ל"ג בעומר 1925 זכה לחנוך את הכביש הזה לתועלתם של אלפי המבקרים על קברו של רשב"י ושאר התנאים והצדיקים במירון. אחרי התפרצות המהומות בשנת 1929 ורצח יהודים בצפת ע"י הפורעים הערבים, החליטו השלטונות ומפקדת הצבא להודות בגלוי בחוסר יכולתם לשמור על הסדר ובטחון החיים, והזמינו את חברי הועד הזמני של יהודי צפת והודיעו להם על החלטתם להוציא את היהודים מהעיר "למען בטחון חייהם". אז השיב להם משה פדהצור בלשון תקיפה וברורה "aלא נזוז מפה, לא נסכים לעשות את צפת לחברון שנייה !" ואז הוכרחו השלטונות להבין כי לא יתכן להעניש אזרחים שקטים בגירוש באשמת פורעים מופקרים. היהודים נשארו בעיר והוא נתמנה לחבר בהנהלת קרן העזרה לנפגעי הפרעות.
לאחר המאורעות אספו בארה"ב למעלה מ- 100 אלף דולרים (סכום גבוה מאד באותם ימים) עבור צפת אבל הכסף נשאר בסוכנות היהודית מחוץ ל- 10,000 דולרים שאיתם התעקשה הסוכנות לבנות מרכז חנויות בצפת. משה פדהצור חשב שזה בזבוז ושצפת זקוקה לתעשייה על מנת לפתחה ולמנוע את הגירת הצעירים ממנה. המרכז נבנה בניגוד לרצונו והיה כושל – החנויות עמדו ריקות.
בימי המאורעת 1936 ואילך עמד משה פדהצור על המשמרת להגנתה של צפת, וכשעזב הצבא בשנת 1938 את צפת והישוב העברי נשאר מופקר לפורעים, הצליח על ידי קשריו הידידותיים עם חבר הפרלמנט מר גרהאם וויט להביא את שאלת הגנתה של צפת לפרלמנט הבריטי, ותודות לכך הוחזר הצבא לצפת ומספר הנוטרים העבריים הוגדל וצפת היהודית ניצלה מחורבן.
בימי המנדט לא היה מוסד בצפת שמשה פדהצור לא נמנה עם ראשיו: מזכיר משפט השלום העברי, מזכיר בתי הספר וגני הילדים העבריים, ראש ועד הקהילה וחבר מועצת העירייה. שימש כתבת של "דואר היום", "פלסטיין וויקלי", "הארץ", "הבוקר" ו"גרוסאלם פוסט". עמד בראש ועד ההגנה של הגליל. הועד כלל את צפת וקיבוצים באזור כגון יסוד המעלה, איילת השחר וכבר גלעדי. אולם את השיא בדרכו הציבורית נהג לראות במינוי ב - 16 באפריל 1948 לראש עיריית צפת. בבחירות שהתקיימו ב - 1950 עמד בראש רשימת הגוש הדתי ונבחר לראש העירייה. כיהן עד 1955, אז פרש מטעמי בריאות.
עוד ב- 1924 הקים "ועדת תיירות" שתפקידה היה להמריץ מוסדות ואישים לפעול להזרמת תיירות לעיר. שנים אחר כך הקים ועד יהודי-ערבי לפילוח העיר. תודות להשתלדותו ציפתה הממשלה באספלט את הכביש הראשי העובר בתוך העיר שקודם לכן היה עולה ממנו ענן אבק. כן שקד במשך זמן רב להכניס אור חשמלי לצפת.
לפי הצעתו הוקם ליד מירון מכון מים בשביל הצבא הבריטי. במרוצת הזמן החל המכון לשרת את האוכלוסיה האזרחית. לפי דרישתו שוחררו יהודי צפת מסיוט ההליכה לבית המשפט ברובע הערבי, ובניין בית המשפט הועבר לקרבת הרובע היהודי. רבי פדהצור הדתי והעבדקן שלא נפרד מה"שטרימל" כאשר היו עסקני ציבור מזעיקים אותו לפגישה דחופה בשבת עם נציגי השלטון, היה בסוד ענייני הביטחון העדינים של הישוב.
הוא שמר בצפת על יחסים טובים בין ההגנה והאצ"ל וספד באומץ לב את הרוגי המלכות, חברי האצ"ל שהובאו לקבורה בצפת.
פעל רבות למען העולים הבלתי לגלים שהיו צפויים לגירוש. ר.ד. בדקוק, מושל המחוז הבריטי, ששימש גם שופט אדמינסטרטיבי במשפט העולים הבלתי חוקיים, עמד תחת לחץ בלתי פוסק של ראש הקהילה שהוכיחו קשות על קשיחות ליבו. הבריטי נהג לערוך את המשפטים בשבתות, ורבי משה לא חסך כל טירחה כדי להגיע אליו. כאשר עפם בא לבוש שטרימל כולו אומר חג וכבוד עצמי, שיסעו המושל בכעס" "הנך יהודי דתי כיצד אתה מעז להתערב לטובת מפירי חוק?" השיב פדהצור: "אין עולים בלתי חוקיים ואני מקיים פדיון שבויים". במשך השנים מצאו ילדי העולים הבלתי חוקיים מקלט בבית פדהצור בתקופה שהוריהם ישבו בבית הסוהר.
ב - 1943נערך בכפר גלעדי כנוס ארצי של מפלגת מפא"י. פדהצור נעם על הסוציאליסזם מנקודת מבט דתית, בהדגישו שסוציאליזם אמיתי אפש למצוא בתורה ואין צורך להסתמך על קרל מרקס. בן גוריון ניגש אליו ואמר שהיה כדאי להטלטל עד כפר גלעדי ולו רק כדי לשמוע נאום זה.
בתוכנית החלוקה של 1947, לא נכללה צפת בצד היהודי . פדהצור נחרד ומיהר לשיחה עם משה שרת. "לא יתכן שאחת מארבעת ערי הקודש לא תיכלל בחלק היהודי" מר לשרת. לאחר לחץ רב פעל משה שרת בוועדת האו"ם לענייני החלוקה והביא לכך שצפת עברה לחלק היהודי, ערב ההצבעה הגורלית בכ"ט בנובמבר 1947.
ב- 1948 היו בצפת 15,000 ערבים. מספר היהודים לעומת זאת היה 1,600 מהם פחות מ-200 צעירים מזויינים בסטנים מיושנים בלבד מול נשק קטלני של אויב מסוכן. באפריל 1948 הובהל פדהצור לפגישה עם קציני הצבא הבריטי שתבעו ממנו כי יפונו שני משלטי הגנה אשר חסמו את הדרך לרובע היהודי. משה פדהצור סירב. אמר המפקד הבריטי: "אנו נעזוב את צפת ואז צפוי לכם טבח, מוטב שלקראת העתיד תחשבו על פינוי העיר, מפקד השכונה הערבי פאוזי קאוקאז'י מוכן לערוב לשלומכם. כדי להלחיץ עוד יותר הביאו הבריטים משאיות לצפת לפינוי האוכלוסיה היהודית. השיב להם פדהצור: "אם רצונכם ללכת מכאן, לכן. אנו לא נזוז מכאן." בסירובו לפנות את צפת, כפי שסירב לעשות זאת במאורעות 1929, הבטיח פדהצור שצפת תשאר עיר עברית במדינת ישראל שבדרך.
בהנהגתו של פדהצור אורגנה הגנת צפת ושחרורה.
הבריטים עזבו ומסרו לערבים את המשטרה שעל הר הכנען ועוד נקודות אסטרטגיות אחרות. המלחמה החלה. היהודים ירו בדווידקה היחידה שהיתה להם ויותר מרעש איום ונורא לא נגרם נזק כלשהו לצד הערבי. גשם שוטף החל לרדת וערביי צפת ברחו מצפת בבהלה רבה. כאשר נכנסו היהודים לעיר הערבית לא האמינו למראה עיניהם - הערבים ברחו והשאירו הכל מאחור כולל קפה על האש...יותר מאוחר התבררה התעלומה. לערבים נאמר שליהודים יד נשק גרעיני. ואיך מזהים נשק גרעיני? הוא עושה רעש עצום ולאחר מכן יורד גשם שוטף, כפי שקרה בהירושימה...
ידועה אמרתו המפורסמת של משה פדהצור: "שני דברים הצילו את צפת בתש"ח כאשר 1,500 עמדו מול 15,000 ערבים: מעש ונס. מעש משום שישבו וקראו תהילים ונס משום שהפלמ"ח הגיע בזמן".
כראש עיריית צפת החופשית, פעל פדהצור לפיתוחה המתמיד. בין מפעליו החשובים היה הבאת אומנים לצפת ויסוד קריית האומנים ופיתוחה של צפת כמרכס תיירות חשוב. לרגל פתיחת אחת הגלריות נאם פדהצור על חשיבות האומנות בחיי האדם. נכח באולם מר ציזלינג, איש מפא"י אשר לא האמין למשמע אזניו שיהודי דתי עם שטרימל ידבר בשבח אומנות הציור והפיסול. פדהצור אמר שראשי התיבות של השם צפת זה לא רק ציצית פאב תפילוין אלא גם ציור-פיוט-תמונה.
בן 73 היה כאשר נפטר בתל אביב במוצאי ראש השנה 1963 והובא לקבורה בצפת.